צריכה מוגברת של אלכוהול היא אחד הגורמים השכיחים למחלות ובעיות כבד. אחת מהמחלות הנפוצות הנגרמות מצריכת אלכוהול מופרזת היא שחמת הכבד המושפעת מכמות האלכוהול הנצרכת וממשך צריכתו.
צריכת אלכוהול אינה גורם וודאי להתפתחות בעיות כבד, אך עשרה עד עשרים אחוזים מהאוכלוסייה, הצורכים כמויות אלכוהול מופרזות, יסבלו משחמת הכבד.
נתונים נוספים המשפיעים על הופעת המחלה הם מין, גנטיקה, זיהום נגיפי ומצב חיסוני, מחלה זו עשויה להתפתח בקלות רבה יותר בקרב נשים, כשכמות של עשרים עד ארבעים גרם אלכוהול ביום עלולה לגרום למחלה, בעוד שבקרב גברים הכמות המינימלית הגורמת להופעת המחלה היא כשישים עד שמונים גרם ביום. נשים פגיעות יותר לנזקי כבד בשל צריכת אלכוהול מאשר גברים וזאת בשל תהליך הפירוק הראשוני המופחת שלו בקיבה.
נזקים ופגיעה בכבד
הנזק הנגרם לכבד בעקבות שתייה כרונית מתפתח בשלושה שלבים המתבטאים תחילה בהסננה שומנית של הכבד, זהו מצב הניתן לשנותו באמצעות הפסקת השתייה. השלב השני הוא התפתחות דלקת כבד אלכוהולית, הניתנת לטיפול בחלק מהמקרים, השלב השלישי והחמור הוא שחמת הכבד שאינה ניתנת לטיפול במקרים רבים.
תהליך פירוק האלכוהול בכבד מביא להיווצרות תוצרי מטבוליים רעילים הגורמים נזק חמצוני לרקמות המביא להופעת דלקת, כאשר התגובה הדלקתית ממושכת נוצרת רקמת צלקת המהווה גורם מרכזי לשחמת הכבד.
אבחון – האבחון הראשוני למחלת כבד אלכוהולית מתבסס על סיפור ועדות של צריכת אלכוהול ממושכת ולאחר מכן על תוצאות של בדיקות גופניות המצביעות על הפרעה בתפקודי כבד המתבטאת ברמות אלבומין נמוכות והפרעה בקרישת הדם עקב מחסור בגורמים מעודדי קרישה המיוצרים בכבד. האבחון כולל בעת הצורך בדיקת אולטרסאונד הבאה במטרה לשלול מחלות כבד אחרות ומזהה מצב של כבד שומני.
טיפול במחלת כבד
התנאי הראשון וההכרחי בטיפול הוא הפסקה מוחלטת של שתיית אלכוהול אשר מצביעה על ירידה בנזקים המתבטאים במחלה ומקטינה את התמותה ממנה, הפסקת צריכת האלכוהול היא בעלת יכולת השפעה דרמטית במקרים בהם טרם התפתחה מחלת כבד סופנית.
לאחר מספר שבועות ללא שתיית אלכוהול ניתן לזהות נסיגה והיעלמות של כבד שומני ושיפור ניכר בביטויי המחלה. במקביל החולים נזקקים לתוספת של וויטמינים וקלוריות כגון תיאמין הגורם לשיפור תפקוד הכבד.
טיפול תרופתי
לאחר בדיקות המעבדה ובמקרי דלקת אלכוהולית קשה נעשה שימוש בטיפול תרופתי כאשר הנפוץ ביותר הוא בקורטיקוסטרואידים המעכבים את התפתחות הדלקת ומקטינים את הפרשת החומרים הרעילים ואת הנזק החמצוני. הקורטיקוסטרואידים מעכבים את ייצור הקולגן ובכך מאטים את התפתחות רקמת הצלקת, אולם טיפול זה כרוך בתופעות לוואי רבות הכוללות דמם ממערכת העיכול ואי ספיקה כלייתית וניתן להשתמש בו לזמן קצר.
טיפולים אחרים נעשים בעזרת פנטוקסיפילין ונוגדנים המונעים בעיקר את אי ספיקת הכליות הנלוות למחלת הכבד, תרופה זו נטולת תופעות לוואי ולכן ההתלבטות האם לפנות לטיפול זה בעייתית פחות. ישנם טיפולים נוספים אשר נוסו, אך יעילותם מוגבלת עד לא קיימת, כגון טיפול בנוגדי חמצון ובנוגדנים ל-TNF הניתנים בנוסף לטיפול בסטרואידים.
במקרים בהם ניתן להיות משוכנעים כי החולה רציני באשר לכוונותיו להפסיק לשתות ניתן לשקול אפשרות להשתלת כבד אולם הדרך הטובה ביותר למניעת מחלת כבד אלכוהולית היא הפסקת השתייה מוקדם ככל שניתן בטרם הגיע השלב של נזק בלתי הפיך הכרוך בסיבוכים קשים.