דלקת כבד אוטואימונית

דלקת כבד אוטואימוניתישנם סוגים שונים של דלקת כבד, כשדלקת כבד אוטואימונית היא אחד מהם. מדובר במחלה כרונית, הפוגעת ישירות בכבד ויכולה להופיע הן אצל נשים, הן אצל גברים, הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים צעירים. גם היא מופיעה באחד מתוך כמה סוגים, כשההבדל ביניהם בא לידי ביטוי במידת שכיחותה של התופעה ובתסמינים הנלווים לה.

80 אחוזים מהסובלים מדלקת כבד אוטואימונית סובלים מדלקת מסוג 1 – נוגדנים ASMA, ANA, המופיעה בדרגה קלה עד חריפה מאד, ואז תהיה תופיע בתצורת שחמת כבד מתקדמת. דלקת מסוג 2 – נוגדן מסוג Anti LKM1, שמופיעה אך ורק אצל נשים, תהיה סוערת לרוב עם תגובה פחות מוצלחת לטיפולים.  

גורמים לדלקת כבד אוטואימונית

לא ידועה באופן חד משמעתי הסיבה העיקרית לדלקת כבד אוטואימונית, אולם מעריכים שהגורמים לה קשורים למחלות חיסון מסוג אחר. בדרך כלל, מדובר בשילוב שבין חשיפה לגורמים סביבתיים יחד עם פגיעה או כשל במערכת החיסונית. שלא כמו מחלות אוטואימוניות אחרות, במחלת כבד אוטואימונית הפגיעה עצמה היא בכבד.

מהם התסמינים למחלה?

התסמינים למחלה הם מגוונים מאד ויכולים גם להופיע בדרגות עוצמה שונות. אצל שליש מהסובלים מהמחלה תופיע הפרעה ברמות אנזימי הכבד בדם, מה שניתן לזהות אך ורק בעזרת בדיקת מעבדה ולא בשל הופעת תסמינים חיצוניים כלשהם.

אצל 40 אחוז מהסובלים מהמחלה תבוא הדלקת לידי ביטוי בצורה חריפה, הכוללת תסמינים שונים, כמו צהבת עמוקה או שחמת, שלה נלווים סיבוכים מאוחרים. אצל מרבית הסובלים מהמחלה יופיעו התסמינים הבאים: בחילות, הקאות לעיתים, תשישות, עייפות ותחושת חולשה, כאבי מפרקים, כאבי בטן וגם גירודים.

מחלת חיסון עצמי יכולה גם היא להיות סימפטום המרמז על הופעת דלקת כבד אוטואימונית, כמו למשל סוכרת מסוג 1, דלקת מפרקים ראומטואידית, צליאק, מחלת מעי דלקתית או זאבת אדמנתית מערכתית.

דרכים לאבחון המחלה

מכיוון שבדיקה גופנית איננה יכולה לקבוע באופן חד משמעי שאכן מדובר בדלקת כבד אוטואימונית, האבחנה עצמה נעשית על ידי שלילת מחלות כבד אחרות תוך התייחסות לממצאים מעבדתיים, שנאספו כחלק מהאבחון. לרוב, התייחסות לארבעה קריטריונים, שיחד יכולים לעזור באבחון עצמו: רמות lgG, שלילת זיהום נגיפים, ממצאי ביופסיה ונוכחות של נוגדנים עצמיים.

כיצד מטפלים בדלקת כבד אוטואימונית?

הטיפול המוצע כיום לסובלים מדלקת כבד אוטואימונית נעשה לרוב באמצעות סטרואידים. אצל חולים שלא פיתחו תסמינים או סובלים מדלקת קלה מאד, ביצוע מעקב שוטף אחר מצבם ואחר תפקודי הכבד הוא חלק מהטיפול כדי לוודא שאכן לא מתפתחת מחלה כרונית חריפה. במקרים בהם מדובר במחלת כבד אוטואימונית חריפה, שהתפתחה לשחמת כבד, השתלת כבד היא הפתרון המוצע לרוב, שכן במצבים אלה טיפול דלקתי לא יוכל לעזור.

שילוב בין כמה תרופות וזיהוי מוקדם של המחלה יכול לשפר את סיכוייו של החולה להחלים ממנה וגם התאמה נכונה של המענה הטיפולי למטופל עצמו, תוך התייחסות למצבו: האם מדובר באישה בהריון, האם מדובר במטופל הסובל מבעיות בריאותיות נוספות, האם זהו חולה שחמת ועוד.