מחלות כבד מלוות לרוב בפגיעה בכבד, בדרגות חומרה שונות. במרבית המקרים, ניתן לטפל בבעיה, בין אם באמצעות תרופות מסוימות ובין אם בדרכים אחרות, יעילות לא פחות. יחד עם זאת, ישנם מצבים נדירים יותר, אמנם, בהם הפגיעה בכבד רבה כל כך, שאין מנוס מלבחור בהליך ניתוחי, הכולל השתלת כבד.
השתלת כבד, בין אם המושתל הוא ילד צעיר או מבוגר, היא הליך לא פשוט, הכולל החלמה ארוכה וממושכת מאד. במידה והוא עובד בהצלחה, כפי שקורה ברוב המקרים, חוזר המטופל לשגרת חייו הרגילה ויכול ליהנות מבריאות מלאה.
מהי השתלת כבד?
ניתוח השתלת כבד כולל החלפת הכבד הפגוע, אותו מוציאים מגופו של המושתל, בכבד שנתרם מאדם אחר. השתלת כבד מוצעת במקרים בהם הכבד איננו מתפקד, בין אם בשל מחלת כבד סופנית או מכל סיבה אחרת שהיא.
ההשתלה הראשונה בוצעה בשנת 1963 בארצות הברית ועם השנים פותחו לא מעט טכניקות השתלה כדי לשפר את סיכוייו של המטופל לעבור את ההליך בהצלחה. פריצת הדרך המשמעותית בתחום החלה כבר בשנות השמונים, אז הומצאה תרופה הציקלוספורין, שהעלתה את אחוזי ההצלחה של הניתוח בעשרות אחוזים, עד לכ – 85 אחוז כיום.
ניתוח השתלת כבד נכון למאה ה – 21 הוא ניתוח נפוץ, הנחשב למוצלח במיוחד. הוא מאפשר לסובלים מבעיות תפקוד כבד לשוב וליהנות מחיים רגילים ככל שניתן וללא בעיות מורכבות, כמו אלו שסבלו מהן לפני ההשתלה.
באילו מקרים מתבצעת ההשתלה?
ההליך עצמו מוצע במספר מצבים. השתלת כבד נעשית במקרים בהם הכבד איננו מתפקד – אי ספיקת כבד, בין אם היא חריפה ובין אם היא כרונית, מצב המלווה לרוב בסימפטומים לא פשוטים, כמו דימומים, חוסר תזונה, מיימת וגם פגיעה מומחית. במקרים מסוימים אי ספיקת כבד מלווה גם בשחמת, הפוגעת באופן משמעותי בכבד עצמו.
מחלות שונות מפריעות לתפקודו התקין של הכבד, דבר המצריך בחירה בהליך של השתלה. למשל, דלקת כבד כרונית לאור הדבקות בנגיף ההפטיטיס B או הפטיטיס C, כמו שחמת הכבד או מחלת כבד אלכוהולית. גם סרטן כבד מצריך במקרים מסוימים השתלת כבד וגם מחלת ווילסון.
לרוב המחלות והבעיות הרפואיות מוצע, בשלב הראשון, טיפול תרופתי, אולם במצבים חמורים ומורכבים יותר, כשהטיפול התרופתי איננו עוזר או שמצבו של הכבד קשה מאד, נבחרת האפשרות של ההשתלה.
כיצד מתבצע הליך השתלת הכבד?
ניתוח השתלת כבד, שאותו מקבל המטופל מתורם מת, כולל שלושה שלבים: בשלב הראשון מוציאים את הכבד מגופו של המטופל החולה, בשלב השני מחברים את הכבד, שהגיע ישירות מהתורם המת אל כלי הדם של המטופל ואת צינורות המרה ובשלב השלישי, השלב האחרון, צופים, לאור החיבור שבוצע, בשינויים החלים בגופו של החולה ובתפקודיו של הכבד החדש.
במידה ומדובר בניתוח השתלת כבד מתורם חי (אז משתילים רק חלק מהכבד), מסירים מהתורם את האונה הימנית או את האונה השמאלית של הכבד וממשיכים לשלב השני והשלישי, כפי שקורה בהשתלת כבד מתורם מת.
קליטה של ההשתלה וסיבוכים אפשריים
סיכויי הצלחת הניתוח נחשבים כיום גבוהים יחסית ועומדים בשנה הראשונה על 83 אחוזים, בחמש השנים הראשונות שלאחר הניתוח על 76 אחוזים ובעשור הראשון שלאחר הניתוח על 66 אחוזים.
דחיית הכבד שהושתל היא תופעה שאיננה שכיחה, המתפתחת לרוב בתקופה הסמוכה לניתוח, בשבועיים הראשונים שלאחריו. דחייה כזו תכלול לרוב כאבי בטן בצד הימני העליון, חום וגם שינויים בצבע המרה וירידה ברמות נפח המרה.
במקרים של השתלת כבד בשל מחלת כבד אוטואימונית, אצל עד 30 אחוזים מהמושתלים חוזרת המחלה לרוב, ולכן לא תמיד בוחרים באפשרות של השתלה ומעדיפים פתרונות רפואיים אחרים. הדבר רלוונטי גם במקרים של חולים שנדבקו בהפטיטיס C, שאצלם לרוב חוזרת המחלה לאחר ההשתלה.